גישות טיפוליות

באופן מובהק, חלבוני החלב מהווים האלרגן העיקרי המעורב בEoE-. מחקרים שונים הדגימו שב 30-60% מהחולים, חלב יהווה האלרגן היחיד או יהיה כלול ברשימת האלרגנים המעוררים את המחלה. מחקרים אלו בוצעו הן במבוגרים והן בילדים. לאור זאת, ועל מנת לקצר את תהליך האבחון, להקל על איכות החיים של המטפל, ולהפחית את מספר הגסטרוסקופיות, הגישה היום מאפשרת בחלק ניכר מהחולים להתחיל את תהליך הטיפול באלימינציה של חלב ומוצריו בלבד, תוך מעקב קליני ואנדוסקופי לאחר 8-12 שבועות לבחון הטבה.

בדיאטה זו החולה נמנע מכל המזונות והמשקאות המכילים את 2 האלרגנים הנפוצים ביותר המעוררים את הדלקת בושט והם: חלב וביצים. הדיאטה נמשכת בדרך כלל בין 8 ל-12 שבועות בכדי לבחון אם הימנעות מאלרגנים אלו תסייע בהפחתת התסמינים והדלקת. השפעת הדיאטה מוערכת ע״י אנדוסקופיה חוזרת ולקיחת ביופסיות מהושט. במידה וקיים שיפור במצב הושט, תיבחן האפשרות להחזיר לתזונה את אחד מהאלרגנים הללו ולבצע אנדוסקופיה חוזרת 8 עד 12 שבועות לאחר מכן כדי לבחון את מצב הושט לאחר החזרת אותו אלרגן. מראה ותוצאת ביופסיה המעידים על העדר דלקת יביאו למסקנה שככל הנראה האלרגן השני הוא הטריגר ל- EOE.

בדיאטה זו החולה נמנע מכל המזונות והמשקאות המכילים את 3-4 האלרגנים הנפוצים ביותר המעוררים את הדלקת בושט והם: חלב, חיטה, ביצים וסויה.

תהליך האלימינציה הינו זהה לזה של דיאטת 2 המזונות.

דיאטה הכרוכה בהימנעות מכל המזונות המכילים את ששת האלרגנים התזונתיים הנפוצים ביותר כלומר: חלב, חיטה, סויה, ביצים, דגים ופירות ים, בוטנים ואגוזים ובישראל גם שומשום. (אם ספרתם בחדות עין – אז הגעתם ל-7 אלרגנים – ואכן, בישראל אלרגיה לשומשום נפוצה ולכן מתווספת לרשימה. בספרד, בה תגובה לקטניות שכיחה – היא תופסת את מקום השומשום)

תזונה אלמנטרית מושגת באמצעות הזנה בפורמולות מיוחדות המכילות את כל חומצות האמינו, הוויטמינים והמינרלים שהאדם זקוק להם.

פורמולות אלו מכונות "פורמולות אלמנטריות" מכיוון שהחלבון בפורמולה מפורק לחלוטין ומגיע בצורת חומצות אמינו ולא חלבון שלם. חומצות אמינו הן אבני הבניין הבסיסיות של חלבון, והגוף מפרק חלבונים לחומצות אמינו במהלך תהליך העיכול. תגובות אלרגיות יכולות להתפתח כנגד חלבון שלם או מפורק חלקית, אך לא כנגד חומצות אמינו.

מדובר באופציית התערבות תזונתית קיצונית אך היא היעילה ביותר מבחינת סיכויי הצלחה לריפוי הושט בעיקר בקרב תינוקות הניזונים עדין מפורמולה או מקרים בהם המטופל מוזן דרך צינור הזנה. במסגרת תזונה זו מותר לצרוך בנוסף לפורמולה הנוזלית המיוחדת גם סוכרים פשוטים, מלח וּשְמנים. הפורמולה הזו אינה טעימה ועלותה גבוהה מאוד, ולכן, לפעמים יש להזין את החולה באמצעות זונדה (צינורית המוכנסת דרך האף דרך הושט לקיבה) על פי נוחות ורצון המטופל/בני המשפחה. כיום אופציה זו שמורה למקרים מיוחדים. יתרון של השיטה היא שהפורמולה מאוזנת תזונתית.

אחד הטיפולים התרופתיים הראשונים המוצעים (ובקרב חלק מהרופאים, הטיפול הראשון באופן גורף) למי שאובחן ב- EoE יהיה תרופה נוגדת הפרשת חומצה או בשמה הלועזי PPI - Proton Pump Inhibitors.

מחקרים הדגימו תגובה טובה בביופסיות מהושט בכ50% מהחולים (ילדים ומבוגרים), בעוד שכ75% ירגישו שיפור מלא או חלקי בתסמינים. (וזו סיבה שחיוני לחזור על אנדוסקופיה עם ביופסיות לוודא שהדלקת נעלמה ולא רק התסמינים השתפרו). ההטבה בתסמינים יכולה להישמר לאורך זמן לטיפול בתרופות אלו, הן מבחינת היעלמות התסמינים, והן מבחינת ריפוי הדלקת. המינון ההתחלתי גבוה, ולאחר מכן בחלק ניכר מהחולים ניתן להפחית בהדרגה מינונים תוך מעקב צמוד. הערכת התגובה לטיפול היא לרוב לאחר 10-12 שבועות.

שמות מסחריים נפוצים בישראל

• Omeprazole (אומפרזול) – נמכר בשמות אומפרדקס (Omepradex), לוסק (Losec) – התרופה גם נרקחת עבור ילדים כסירופ (יש ליטול את התרופה כחצי שעה לפני אוכל).
• Lansoprazole (לנסופרזול) – נמכר בשם לנטון (Lanton).
• Esomeprazole (אזומפרזול) – נמכר בשם נקסיום (Nexium).
• Pantoprazole (פנטופרזול) – נמכר בשם קונטרולוק (Controloc).

תופעות לוואי

תרופות אלו מוכרות מאוד כבר מספר עשורים, ונמצאים בשימוש ענף מאוד במערב. תופעות הלואי אינן שכיחות ורוב החולים מקבלים את התרופות ללא כל בעיה. התופעות המוכרות בטווח הקצר כוללות כאבי ראש, שינויים בהרגלי היציאות או אי נוחות בטנית.

השפעות של שימוש ארוך טווח

בטווח הארוך מתוארות תופעות לוואי שונות, חלקם הגדול נובע מביטול החומציות של הקיבה. זו מהווה אחד המחסומים בפני כניסה של מחוללים זיהומיים לגוף ולכן ניתן לזהות שכיחות גבוהה יותר של דלקות ריאה, וירוסים של מערכת העיכול, וזיהום בחיידק מעי בשם קלוסטרידיום דיפיצלה. כמו כן שינויי החומציות בקיבה יכולות להפחית ספיגה של ויטמין B12, סידן, מגנזיום וברזל.

מדובר בתרופות נוגדות דלקת שפועלות באופן מקומי על רירית הושט. במקור תרופות אלו היו בשימוש רופאי ריאות באנהלציות לטיפול בילדים עם אסטמה בשל יעילותם בטיפול במחלות אלרגיות. מטרת התכשירים הוא להביא תרופה יעילה מאוד הישר לושט, מבלי לחשוף את כל הגוף לתרופה – ובכך להפחית סיכוי לתופעות לוואי.

נכון ל-5.2026 מדובר בהכנה רוקחית של ג׳ל במרקם צמיגי (כמו סירופ) המכיל בודזונייד (Budesonide), סטרואיד טופיקאלי שנלקח דרך הפה. ממש בימים האחרונים אושר על ידי רשויות הרפואה האירופאיות (EMA) תכשיר מדף לשימוש בילדים. התרופה טרם נרשמה בישראל וטרם הוכנסה לסל השירותים.

בודזונייד ג׳ל ניתן במינונים שונים לפי גיל/גודל המטופל – בין פעם לפעמיים ביום. חשוב שלא לאכול או לשתות במשך 30-60 דקות לאחר מתן התרופה, כדי שהיא תישאר פעילה בושט ולא תשטף לקיבה.

אופציה נוספת לטיפול בסטרואידים טופיקליים – מדובר בתכשיר לאסטמה אשר משחרר תרופה בספריי בזמן לחיצה. בשביל חולים עם EoE, יש להכניס את המכשיר ללוע לאחר שקושקשו, וללחוץ על הכפתור מבלי להכניס אוויר לריאות כך שהתרופה תישאר בחלל הפה. בצורה זו – היא נבלעת עם הרוק בדקות לאחר הנטילה. המינון ומספר הלחיצות/תדירות יקבעו על ידי הרופא. גם בתרופה זו אין לאכול או לשתות ב-30-60 דקות לאחר הנטילה.

מדובר בטבליה מיוחדת המכילה בודזונייד (Budesonide), סטרואיד טופיקאלי, המתמוססת על הלשון (אין לבלוע את הכדור או ללעוס אותו). כשבולעים את הרוק יחד עם התרופה שהתמוססה, נוצרת מעין שכבה שמצפה את הושט ומטפלת בדלקת לאורכו.

כדי שהתרופה תישאר במגע עם הושט כמה שיותר זמן, אסור לאכול, לשתות או לצחצח שיניים במשך כ-30 עד 60 דקות לאחר נטילתה.

נתונים מראים פתרון של עד 85% של סימנים ותסמינים לאחר 12 שבועות, והפחתה מתמשכת של המינון יעילה לטווח ארוך עם מעקבים במחקרים מעל שלוש שנים.

התרופה רשומה כיום בישראל למטופלים עם EoE מגיל 18 ומעלה, אם כי יש מקרים בהם ניתן לקבל אישור לשימוש גם בגילאים נמוכים יותר.

משך הטיפול המומלץ

בכל תכשירי הסטרואידים הטופיקליים, הערכה של יעילות התרופה תתבצע לאחר כשלושה חודשי טיפול.

תופעות לוואי נפוצות

תופעת הלוואי העיקרית שחווים חלק (5% עד 15%) מהמשתמשים בסטרואידים המקומיים היא קנדידה (זיהומים פטרייתיים בפה ובושט) בה ניתן לטפל בעזרת תכשיר נגד פטרת.

השפעות של שימוש ארוך טווח

נכון להיום, לא נמצאו תופעות לוואי ארוכות טווח של תכשירים אלו.

המושג "טיפול ביולוגי" הוא תיאור של שיטה טיפולית בה מייצרים במפעל נוגדן שהוא כמעט אנושי, תוך תכנון מדויק וספציפי לחלבון אליו הוא נקשר. כאשר חוקרים מזהים חלבון בגוף המעודד דלקת, או חלבון שחסימתו תאפשר הפסקת פעילות המחלה, הם מייצרים נוגדן כנגדו. טיפולים ביולוגיים נמצאים כיום בשימוש במחלות דלקתיות שונות ואף בסרטן.

היא התרופה הביולוגית הראשונה שאושרה על ידי מנהל המזון והתרופות האמריקאי ורשויות בריאות נוספות ברחבי העולם, לחולים ב-EoE.

בדופילומאב, הנוגדן פועל כנגד קולטן של מטווחי דלקת אלרגיית שנקרא IL4 receptor alpha. כאשר התרופה מוזרקת לגוף, הנוגדן חוסם את הפעילות של שני מטווחי דלקת (IL4/IL13) ובכך קוטע את הקסקדה הדלקתית.

נכון להיום התרופה מאושרת מגיל שנה ומשקל 15 ק"ג בחולי EoE אשר מחלתם עמידה לטיפול במינונים הנקובים של PPI ושל סטרואידים טופיקליים. ניתן לקבל אותה מחוץ להתוויות אלו בעזרת ביטוחים פרטיים. בשל עלותה המאוד גבוהה (אלפי שקלים לחודש טיפול), היא כמעט ואינה נגישת לטיפול פרטי בלא ביטוחים אלו מחוץ לסל.

את המרשם לתרופה יש לקבל מידי גסטרואנטרולוג או אלרגולוג/אימונולוג בלבד.

בניסויים קליניים דופילומאב נמצא כייעילה מאוד עבור חולי EoE ילדים ומבוגרים כאחד, גם בכאלו שנכשלו על טיפול תרופתי ותזונתי אחר טרם השימוש. מחקרים מתמקדים כעת בבדיקה אם התרופה יכולה עם הזמן גם לעזור בנסיגה הפיברוזיס (הצטלקויות) הקיים אצל מטופלים לאחר שנים של מחלה פעילה.

יתרון נוסף של התרופה היא היכולת שלה לטפל במספר מחלות אטופיות בו-זמנית, ובכך למנוע צורך בשימוש בתרופות שונות עבור כל מחלה בנפרד.

לפני השימוש הראשון ניתן לפנות לחברה המייצרת (סאנופי) אשר מפעילה שירות חינמי להדרכה בבית הלקוח לשיטות ההזרקה במינימום כאב.

מינון ותדירות הזריקה יקבעו על ידי הרופא.

משך הטיפול המומלץ

בתרופה זו, לרוב מומלץ לבצע הערכה על יעילות הטיפול לאחר כחצי שנה טיפול.

תופעות לוואי נפוצות

באופן כללי מדובר בתרופה בטוחה לשימוש.

• תופעות לוואי שכיחות – אודם, נפיחות, עקצוץ באיזור ההזרקה.
• דלקות עיניים, יובש עיניים – שכיח יותר בחולים עם אטופיק דרמטיטיס מאשר באינדיקציות אחרות.
• עלייה בספירה האאוזינופיליה בדם – לרוב חולף תוך המשך טיפול, אך יכול הגיעה לרמה המצריכה הפסקת טיפול. רצוי לבצע ספירת דם אחת לחודש בחודשים הראשונים לטיפול. לרוב מגיעה לשיא לאחר 6-9 חודשי טיפול.
• כאבי גרון
• אלרגטיה לתרופה – נדירה
• כאבי מפרקים – תופעה שמופיעה לרוב בחודשים הראשונים של הטיפול, ולרוב חולפת תוך המשך מתן הטיפול, אם כי באופן נדיר יכולה להחמיר מספיק בכדי להצריך הפסקה טיפול.

השפעות של שימוש ארוך טווח

לא ידועות, נכון להיום, השפעות ארוכות טווח.

הטיפול מתבצע בדרך כלל באחד משני המצבים הבאים:

• זיהוי היצרות ברורה – כאשר בבדיקה נראה אזור צר במיוחד שחוסם את מעבר המזון – במצב שדרוש טיפול דחוף להקל על יכולת האכילה, או לאחר כשלון של טיפול תרופתי/תזונתי לגרום לנסיגה של היצרות.
• הרחבה מבוססת תסמינים (Empiric Dilation) – במקרים מסויימים, הרופא יבצע הרחבה גם כאשר לא נראית היצרות נקודתית ברורה. זאת משום ש-EoE עלולה לגרום להצטלקויות נרחבות ולאובדן גמישות לאורך הושט כולו. במצב זה, ההרחבה נועדה "לבקע" את הרקמה הצלקתית העמוקה, ובכך לאפשר לושט להיפתח בקלות רבה יותר בזמן הבליעה.

לאחרונה נכנס לשימוש בחלק מבתי החולים בדיקה בשם endoflip אשר מאפשרת מדידה של קוטר הושט ויכולת הושט להתרחב (מדידה של היענות הושט) שנותן מדד טוב ליכולת שלו להעביר מזון. הבדיקה בשימוש במקרים שהדלקת נעלמת בעזרת טיפול, אך החולה נשאר עם קשיי בליעה. הבדיקה מבוצעת במהלך האנדוסקופיה, וניתן לשלבה עם הרחבת ושט.

הפעולה מתבצעת לרוב כחלק מבדיקה אנדוסקופית כשהמטופל נמצא תחת טשטוש עמוק או הרדמה מלאה:

• משך הפעולה (נטו) – כ-10 עד 15 דקות בממוצע.
• שיטות ההרחבה – שימוש בבלון מתנפח המרחיב את דפנות הושט באופן מבוקר.
• טיפול בדלקת – חשוב לזכור שההרחבה מטפלת במבנה המכני של הושט אך אינה מרפאת את הדלקת הבסיסית ולכן תמיד יש לשלבה עם טיפול נוסף המכוון כנגד הדלקת.

כ-75% מהמטופלים שעוברים הרחבה חווים שיפור משמעותי בתסמינים תוך מספר ימים לאחר הפעולה.

• אי-נוחות זמנית – כמחצית המטופלים עשויים לחוש כאב קל בבליעה במשך 2-3 ימים לאחר ההליך, המגיב היטב למשככי כאבים רגילים.
• בטיחות – הסיכון לסיבוך משמעותי כמו קרע (ניקוב) בושט הוא נמוך מאוד (פחות מ-1%). במידה וזה קורה, הטיפול הוא לרוב אנדוסקופי ובמקרים מסויימים יכול להצריך בניתוח.

הצטברות של דלקת לאורך שנים עלולה להוביל לשינויים קבועים במבנה הושט:

• ממצב דלקתי לצלקתי – בתחילה, הקושי בבליעה נובע מהדלקת ועשוי להשתפר עם תרופות. ללא טיפול מאים, הדלקת הופכת לרקמה צלקתית קבועה (פיברוזיס) שאינה מגיבה לתרופות ומחייבת התערבות מכנית.
• מניעה – אצל ילדים הצטלקויות הן נדירות, אך שכיחותן עולה עם השנים. טיפול מוקדם בדלקת הוא הדרך הטובה ביותר למנוע את הצורך בהרחבות חוזרות.

הרחבת הושט נותנת מענה מצוין להיבט המכני של המחלה, אך היא אינה מחליפה את הטיפול התרופתי או התזונתי. שילוב בין השניים הוא המפתח לשמירה על בריאות הושט לאורך זמן.